הדבר הכי חזק בלינוקס זה הקונסול שלו, בשונה מהדוס המוכר, הוא בעצמו שפת תכנות חזקה מאוד, שמאפשרת לעשות כל דבר בממשק פקודה, ממש כמו לדבר למחשב,ובעצם להתכתב אתו, והוא יעשה את כל מה שתבקשו. לכן, אין שום פלא שגיקים אוהבים אותו, מי צריך ממשק גרפי אם אפשר ישירות לדבר עם המחשב??? לכן כבר ראיתי לא מעט הרצאות שבהם המרצה משתמש בקונסול, במקום להציג את ממשק המשתמש...

אז מדוע להראות את הממשק הגרפי?

  • אנשים רגילים לא מבקשים ללמוד לזכור פקודות, אלא רוצים להשתמש בתוכנות אינטיאוטיביות. זו הדרך לחבר את ההרצאה למשתמשים רגילים.
  • אף אחד לא יזכור את רוב הפקודות הרבות שמוצגות, חלקם אולי, אבל בשביל זה אפשר לעשות רפרנס בבית.
  • שורת פקודה מיועדת למתכנתים, רק הם יוכלו לנצל אותה בצורה מיטבית, אולם מתכנתים לא צריכים שיציגו להם רשימת פקודות, אלא יוכלו להסתפק בעקרונות, ורשימת הפקודות הם במלא יסתכלו בבית.
  • בניגוד לסטיגמה הרווחת, יש גם משתמשי לינוקס שאוהבים ממשקים גרפים.
  • יותר מידי פקודות לא אפקטיבי גם למתכנתים גיקים...
  • זה נראה יותר טוב בהרצאות.
  • נקודת החיבור עם משתמשים רגילים.
ביום ראשון הייתה הרצאה על מערכות מידע גאוגרפי פתוחות. למרבה ההפתעה הגיעו הרבה אנשים, וכמעט כולם לא היו מוכרים, באו במיוחד להרצאה הזו, לצערם הרב הרצה גיקי טיפוסי. אני איחרתי קצת ב10, 20 דקות, ומאז שהגעתי כך הלכה ההרצאה:
  • הידור התוכנות השונות:

    החלק האהוב על כל משתמש גיקי, יחי ג'נטו! בסוף החלק הוא הציג איפה מוצאים חבילות מוכנות :~
  • הסבר על הפקודות בקונסול:

    צפוי, לא? במהלך ההרצאה מישהי מהקהל שאלה אם אין ממשק גרפי. המרצה פתח לשתי דקות את התוכנה, הראה שאפשר בעצם כל דבר לעשות ע"י כמה דוגמאות פשוטות, וחזר למסוף...
  • הפסקה:

    החלק שבו כולם חיכו לו, לברוח הביתה. אחרי ההפסקה היינו חמישה!!! כלום לעומת החדר המלא שהיה מקודם.
  • ממשק גרפי:

    החלק האהוב על כל מי שנטש את ההרצאה בהפסקה!!! בלי פקודות בכלל, ודווקא היה דיי נחמד...
מישהו עוד חושב שההרצאה הייתה צריכה ללכת בסדר הפוך? לדעתי גם היה צריך להשמיט את החלק של ההידור, גיקים ידעו להסתדר בו, משתמשים רגילים לא יגעו בו.