בלינוקס קיימים מספר רב של שולחנות עבודה, חלקים גדולים, חלקם קטנים, ורובם בעלי תפקוד דומה, ניהול אייקונים וחלונות על המסך. בפוסט הקודם העליתי את ההצעה לכתוב שולחן עבודה בשפה דינמית המבוססת סקריפט כמו פייתון, כדי שיהיה קל למפתחים להצטרף, וכתוצאה מכך, שולחן העבודה יתפתח בקצב  עצום בהרבה.

מצד שני, הועלתה בו הטענה ששולחן עובדה הכתוב בשפה דינמית יגזול המון משאבים ויכביד הרבה על המערכת. חשבתי להשתמש ב JIT (הידור בזמן ריצה, והרצת הבינרי כל עוד הסקריפט לא שונה) לפייתון אולם לפי הבדיקה שארתיום עשה עם וורדפרס, הJIT של PHP לא עזר בכלל, בשני המקרים יצאו לו רק שבעה דפים לשנייה.

בנוסף לכך, אומנם כתיבה בשפת סקריפט יכולה להקל את הכניסה של מתכנתים חדשים, עדיין מי שירצה להיכנס בצורה רצינית לפרויקט, השלב הראשוני של השגת הקוד זניח יחסית לשאר הזמן שישקיע בהבנת הקוד ושיפורו.

לא מזמן נתקלתי במאמר שמציג את MPX:
You need to a flashplayer enabled browser to view this YouTube video

דבר מדהים מסוג זה, מעלה את השאלה מי צריך עוד שולחן עבודה סטנדרטי? בסה"כ עשיית שולחן עבודה אופטימלית בשבילו תדרוש חשיבה שונה ויצירתית אחרת, והיא יותר משמעותית מהשאלה באיזה שפה כדאי לכתוב אותו.

כיום יש מלא מפתחים ומעצבים שבונים לנו את שולחנות הגרפיים היפים, ובסה"כ שולחן העבודה יתפתח דיי יפה בלי קשר לאיזו שפה הוא נכתב. ומהצד השני, קיימים שולחנות עבודה אזוטריים שמביאים רעיונות חדשים כמו E17 או מזו, רק מוכיחים שקשה מאוד להגיע לזרם המרכזי או את המורכבות הגבוהה הדרושה בשביל להגיע לשולחן עבודה שמיש ומלא.

למרות שעכשיו יש חשק להתקין את השולחנות האזוטריים ולראות מה מצבם, אולי תהייה סקירה בהמשך…