השנה 2016 עברו ארבע שנים מאז אותו הכנס אבל לא סתם אני נזכר באותה תקופה. את אותו כנס ארגנתי בעצמי, למעשה הייתי אמור לארגן אותו עם משה נחמיאס, אבל סגרתי לבד בחיפה ואז גם המעורבות שלה ירדה (למעט להביא מצלמות לכנס ולדאוג שהוא יצולם!). יצא כנס מוצלח מאוד (יחסית לכנס ראשון שלי, היו מספר תקלות), אבל באותה תקופה עברתי כמה משברים שהמשמעותי מכולם היה גניבת המחשב שלי. זמן קרוב לאחר הכנס, עברנו דירה חזרה מחיפה לגבעתיים ומישהו החליט לנצל הזדמנות ולגנוב את המחשב. וזה לא סתם היה עוד מחשב. הוא היה איתי כל הזמן, למעט שישנתי, וזו הייתה באמת טעות. באופן אישי יש לי בעיות בלהתמיד עד לרגע שאני יוצר שגרת התמדה, ואכן הצלחתי להגיע לניצול זמן אידאלי בשימוש במחשב, כל נסיעת אוטובוס ורכבת נוצלו לעשייה, לכתוב פוסטים, לתכנת כל מיני פרוייקטים, לחקור כל מיני תוכנות קוד פתוח כדי לתקן כל מני באגים או לנסות שפר ולעצב אותם בכל מיני צורות. וכמובן גם קובץ טקסט ארוך שלכל הדברים שאני רוצה לפתח, לתקן ולעשות... ולצערי לא היה לכך שום גיבוי. למעשה רציתי, אבל נמנעתי כל לא הצלחתי להחליט בני לבין עצמי האם להשתמש בגיטהאב שיש לו שם טוב וקהילה גדולה או ביטבקט ששם יש יתרון שאני יכול לפתח בהתחלה כפרטי. היו לי שלוש שעות כל יום שיכולתי לפתח לעצמי בנסיעות (עבדתי במרכז ונסעתי ברכבת\אוטובוס). היו לי אומנם עוד כמה מחשבים וקיבלתי כמה אבל המשבר היה קשה. הנסיעות במרכז קצרות והאוטובוסים ממש צפופים וגם נשברה השגרה! הרגשתי משהו חסר, כאילו נתלשה לי זרוע. היו מפה לשם ניסיונות עם מחשבים אחרים וכו, אבל אף פעם לא הייתה אותה תחושה וגם לא הצלחתי להגיע לשגרת עקביות. כמו כן גם התחילו פערים שהלכו ונפערו בין מה שאני רוצה לעשות לבין מה שאני עושה בפועל נהייתי יותר ויותר אפתי למה שאני רוצה לעשות, כלומר היה הרבה רצון שלא הצליח לבוא לידי עשייה. ואז הגיעה עוד אספה של המקור ומאוד רציתי לעשות דברים, ואז לצערי גם הוועד החדש שהייתי חלק ממנו החליט שהוא מארגן בעצמו את אוגוסט פינגווין ולא סתם אלא במקום גדול במרכז הקונגרסים אבל נראה שהוא בכל זאת הצליח למרות תרומתי השלילית ואז עוד אספה ואני בחוץ. הבלוג גם ננטש לפני שלוש שנים ב2013 ולא באמת מתוך רצון לנטוש וכל הפוסטים שרציתי לכתוב רק נכתבו בראשי ולא יכלו לעבור לאצבעות. נראה שאחרי ארבע שנים הגיע הזמן להשתקם וליצור שגרה מחדש.