יוני 4th, 2016רשמים על אובונטו

קיבלתי לאחרונה מחשב חדש, והתקנתי עליו אובונטו האחרון 16.04.

לא השתמשתי כבר כמה שנים טובו באובונטו, אבל התקנתי בתור הפצה שמתיימרת להיות הכי ידיותית למשתמש.

לבנתיים יש שני דברים שצדו את עיני:

  • הופיע פופאפ שאומר שיש עדכונים, מעבר עליו עם העכבר הפכה אותו לחצי שקוף ולחיצה בוצעה על מה שמתחתיו. לא הופיע בשום מקום אחר איפה אפשר להפעיל את אותם עדכונים, אומנם אני יודע איך, אבל יכלו בכל זאת לעשות את זה יותר אינטרקטיבי כמו עוד מחוון עדכונים במחוונים של הפנל.
  • בUbuntu Software, לחצתי להתקין תוכנה מסויימת ואס התחרטתי ולחצתי לביטול על הבקשה לתת ססמה. כתוצאה מכך נשאר בפנל היישומים הפועלים אייקן של התוכן עם מכוון התקנה שאומר שהיא ממתינה להתקנה.

השנה 2016 עברו ארבע שנים מאז אותו הכנס אבל לא סתם אני נזכר באותה תקופה.

את אותו כנס ארגנתי בעצמי, למעשה הייתי אמור לארגן אותו עם משה נחמיאס, אבל סגרתי לבד בחיפה ואז גם המעורבות שלה ירדה (למעט להביא מצלמות לכנס ולדאוג שהוא יצולם!).

יצא כנס מוצלח מאוד (יחסית לכנס ראשון שלי, היו מספר תקלות), אבל באותה תקופה עברתי כמה משברים שהמשמעותי מכולם היה גניבת המחשב שלי.

זמן קרוב לאחר הכנס, עברנו דירה חזרה מחיפה לגבעתיים ומישהו החליט לנצל הזדמנות ולגנוב את המחשב.

וזה לא סתם היה עוד מחשב. הוא היה איתי כל הזמן, למעט שישנתי, וזו הייתה באמת טעות. באופן אישי יש לי בעיות בלהתמיד עד לרגע שאני יוצר שגרת התמדה, ואכן הצלחתי להגיע לניצול זמן אידאלי בשימוש במחשב, כל נסיעת אוטובוס ורכבת נוצלו לעשייה, לכתוב פוסטים, לתכנת כל מיני פרוייקטים, לחקור כל מיני תוכנות קוד פתוח כדי לתקן כל מני באגים או לנסות שפר ולעצב אותם בכל מיני צורות.

וכמובן גם קובץ טקסט ארוך שלכל הדברים שאני רוצה לפתח, לתקן ולעשות…

ולצערי לא היה לכך שום גיבוי. למעשה רציתי, אבל נמנעתי כל לא הצלחתי להחליט בני לבין עצמי האם להשתמש בגיטהאב שיש לו שם טוב וקהילה גדולה או ביטבקט ששם יש יתרון שאני יכול לפתח בהתחלה כפרטי.

היו לי שלוש שעות כל יום שיכולתי לפתח לעצמי בנסיעות (עבדתי במרכז ונסעתי ברכבת\אוטובוס).

היו לי אומנם עוד כמה מחשבים וקיבלתי כמה אבל המשבר היה קשה. הנסיעות במרכז קצרות והאוטובוסים ממש צפופים וגם נשברה השגרה!

הרגשתי משהו חסר, כאילו נתלשה לי זרוע. היו מפה לשם ניסיונות עם מחשבים אחרים וכו, אבל אף פעם לא הייתה אותה תחושה וגם לא הצלחתי להגיע לשגרת עקביות. כמו כן גם התחילו פערים שהלכו ונפערו בין מה שאני רוצה לעשות לבין מה שאני עושה בפועל נהייתי יותר ויותר אפתי למה שאני רוצה לעשות, כלומר היה הרבה רצון שלא הצליח לבוא לידי עשייה.

ואז הגיעה עוד אספה של המקור ומאוד רציתי לעשות דברים, ואז לצערי גם הוועד החדש שהייתי חלק ממנו החליט שהוא מארגן בעצמו את אוגוסט פינגווין ולא סתם אלא במקום גדול במרכז הקונגרסים אבל נראה שהוא בכל זאת הצליח למרות תרומתי השלילית ואז עוד אספה ואני בחוץ.

הבלוג גם ננטש לפני שלוש שנים ב2013 ולא באמת מתוך רצון לנטוש וכל הפוסטים שרציתי לכתוב רק נכתבו בראשי ולא יכלו לעבור לאצבעות.

נראה שאחרי ארבע שנים הגיע הזמן להשתקם וליצור שגרה מחדש.

 


לינוקס וקוד פתוח מתקשים לצבור תאוצה בעיקר בגלל שרק מתכנתים באמת יכולים להעריך את היתרונות בכך. בעיקר בגלל האשליה שמכיוון שהקוד גלוי כל אחד יכול לתקן ולשפר אותו ולזעוק על בעיות אבטחה ובטיחות במערכות קריטיות. משתמש פשוט אין לו את הכישורים להבין את הקוד, או בהכרח מסביבתו אנשים שיכולים להבין, ולכן יתרונות אילו פחות ידברו אליו. אבל מה בדבר הגיקים המתכנתים?

זה לא פשוט לצלול לקוד!
יש משחק שאני משחק בו לעיתים רחוקות בשם זז,אולם כבר זמן רב יש בו באג שגורם לו לקרוס באמצע בספריה של libvorbisfile, הבעיה שאחרי שהוא גורס הוא גם יוצר בעיה עם הדרייבר החופשי של כרטיס המסך של אנטל שגורם לכל הOPENGL להפסיק לעבוד. אז כדי לתקן את הבאג אני צריך לצלול לתוך זז, הספריה, הדרייבר של כרטיס המסך, והקרנל עצמו?

הפרויקטים שלעצמם מורכבים, וכדי שבאמת יהיו משהו באשליה שניתן לתקן הכל, צריך להפוך למומחים בהכל, מהקרנל עד הפרונטד. כי כדי שהמשפט המפורסם "אם מספיק עיניים כל באג נהייה שטחי" צריך שיהיו באמת הרבה עניים כאילו, מומחים להכל באמת!

מי שהוא פתח את מכסה המנוע?
כמה מכם באמת פותחים ואו נכנסים לפיתוח של הפרויקטים שאתם אוהבים? כמה מתוך מתכנתי PHP/פייטון/פרל… שאוהבים את שפתם נכנסים לקוד המנוע, לראות איך הפרשים בעצם עובדים, ואף אולי לדבג ישירות דרכם.

כמה אנשי סיסטם צללו לקוד שעושה את הסיסטם? כמו DNSים, הקוד שמטפל בTCPIP וכו'

מערכות כמו וורדפרס תפסו תאוצה כי מאוד קל להיכנס ולהבין אותם. במקרים מורכבים הטיעון הזה הופך ליותר ויותר תאורטי, כי יש פחות ופחות אנשים שמסוגלים להתמודד. על כן כדי לעבור באמת את אחוז השימוש בלינוקס, צריך לטפח יותר ויותר אנשים למומחים באמת.


שולחן העבודה בלינוקס עבר טלטלה קשה בשנים האחרונות מאז שגנום 3 יצא ומפתחיו החליטו לייעד אותו רק למתכנת האוטופי. הפורק שעשו לו החברה ממינט השתפר במשך השנים ועכשיו הוא רץ טוב, ולא כבד כמו שהיה וגם הוספו לו תוספות מגניבות כמו דסקלטים על הדסקטופ ועוד פיצרים שימושיים טובים.

 


ינואר 30th, 2013רק אחוז אחד

לאחרונה התחלתי לעבוד בחברה שהפיתוח בא הוא בלעדי בוינדוס. אחרי הרבה שנים שלא נגעתי בכלל בוינדוס ורק שמעתי שבחים מחברים עליו ובמיוחד וינדוס 7 שסוף סוף הוציאו גרסה טובה… אז לצערי הרב אוכזבתי קשות, כמות הבעיות במערכת הזאת היא ארוכה מלהכניס לפוסט זה, אבל מצד שני, זה מאפשר לי להביט כמה טוב שבחרתי בלינוקס ולא רק מסיבות אידאולוגיות…

החלק העצוב שבלינוקס משתמשים רק אחוז 1% אחד מהעולם!

ומתוכו מיעוט ובמיעוט מפתחים אותו, אפילו אני כמפתח כל תרומתי היא בסה"כ בתיקון 3-4 באגים פרויקטים שוליים.

מעט מאוד אנשים עושים עבודה שאמורה להיות בלתי אפשרית. כדי להתמודד עם האינטגרציה מסביב נאלצו ממש להמציא את הגלגל:

א. הנדסה לאחור ריברס אנג'יניר של דרייברים סגורים רבים רק כדי שהוא יוכל לתפקד.
ב. הנדסה לאחור של פרוייקטי רשת שונים כמו התחברות לרשת, פרוטוקולים סגורים של מיקרוסופט כמו אקטיב דירקטורי, אקסצ'נג וכדומה.
ג. פורמטים סגורים רבים, כמו אופיס, קודקים וכו.
ד. פרוייקטים שאפתנים כמו WINE מאפשרים להריץ כמעט כל משחק פופולרי.
ב. מימוש מחדש של פרוייקטים ותוכנות רבות.

ולמרות שמדובר אפילו בפחות מהאחוז של האחוז עדיין הם אפילו לא עובדים כמקשה אחת.

* אין ניהול מרכזי וכל אחד עובד על מה שהוא רוצה.
* כמעט לכל פרויקט יש מספר פרויקטים תחליפים במקביל שעונים על אותו צורך או צרכים שונים.

וכל זה רק אחוז אחד!

תארו לכם אם היו שני אחוזים, שלושה אחוזים….

לינוקס הוא לא רק למתכנתים, הרי הם האחוז של האחוז ממנו.


קנוניקל הצליחה לעשות מעשה מדהים, היא הצליחה לגרום לקהילה לחשוב שהמוצר המסחרי שלה הוא קהילתי, והוא אכן קהילתי יותר מתוכנות אחרות שהצהירו על עצמם כקהילתיות כמו waze, אולם ביחס לאיך שקהילה צריכה להיות אובונטו התרחק בהחלט.

היתה התחלה יפה, שיתוף הקהילה, שליחת דיסקים חינם הביתה שהיה גורם מספר אחד (והיותם לייב סידי) בשיחוד המשתמשים והפיכתם למעריצי החברה והדחקה שמדובר במוצר מסחרי לכל דבר.

כבר תקופה אורכה מאוד חשבתי על לעבוד להפצה קהילתית באמת, שכן הפצות כאלה תורמות כקונטרה להפצות המסחריות שישקיעו יותר במשתמשים. לאחרונה קנוניקל עשתה צעדים מהירים שהדגישו עד כמה היא מסחרית ולא קהילתית.

1 – פרסומות של אמזון – בגרסה האחרונה שיצאה לפני כשבוע נוספו לראשונה פרסומות למוצרי אמזון בחיפושים פנימיים באובונטו, כלומר כל חיפוש מסמך, קובץ או אפליקציה (בחיפוש הראשי), נשלח ישירות לאמזון.
2 – אין יותר גרסאות בדיקות פיתוח, לחברה שם נמאס מביקורת ותלונות של הקהילה והם החליטו לשמור את פיתוח הגרסאות הבאות בסוד וישחררו רק גרסת בטא אחת כחודש לפני הגרסה הסופית. קנוניקל כנראה מנסים להיות אפל.

אז אחרי מאמץ נוסף הצלחתי לעבור להפצה קהילתית ויציבה, אבל לא פחות מושקעות בידידותיות, הרי היא דביאן. חבלי המעבר היו קשים ועדיין לא נפתרו במלואם, אך בהחלט במצב שמיש.

לא מזמן מפתח פרוייקט Ubuntu Tweak שנועד להקל עוד יותר את השימוש באובונטו הפסיק אותו עקב תחושה דומה שלו. מאמץ קהילתי כמו שלו בדביאן יכול להביא אותה לרמת שמישות מספיק טובה גם למשתמש הפשוט.

אובונטו הופכת להיות כמו אנדרואיד, מוצר קוד פתוח שלא באמת מעוניין לקדם את רעיונות הקוד פתוח אלא עוד מוצר מדף.

כמו כן, עוד מישהו מאוכזב שמסכן אפילו יותר טוב:
http://www.itwire.com/opinion-and-analysis/open-sauce/57178-mark-shuttleworths-big-mistake


אוקטובר 24th, 2012הצלחתי לעבור לדביאן

סוף סוף אחרי הרבה זמן מאז ניסיתי לעבור לדביאן (ולכתוב פוסטים), הצלחתי במכשולים האחרונים (העיקרים) מאז הפעם הקודמת.
בזמנו התלוננתי על הרבה בעיות בגרסה היציבה ושדרגתי אז לטסטנינג. שם לצערי הופיע הבאג ששבר אותי סופית וחזרתי לאובונטו. הויפי הפסיק להיות מזוהה! כמו כן לא הצלחתי לסדר בזמנו את הbumblebee.

לפני כמה ימים ההרהורים שלי לעבור להפצה קהילתית חזרו אחרי יציאתה של אובונטו החדשה שנהפכה להיות הרבה יותר מסחרית עם תוספת פרסומים של אמזון וחנות המוזיקה, למרות שמצד שני זה צעד מבורך שכן יהיה לה יותר מימון להשקיע באובונטו ולקדם אותו למשתמש הביתי.

שדרגתי את הדביאן לאנסטבל בתקווה ששם הבעיות יפתרו ולצערי זה לא קרה. נאלצתי לבזבז קצת זמן ולקרוא קצת ואז מצאתי בקלות פתרונות.

ולסיכומם:

WIFI

http://wiki.debian.org/wl
משום מה הלכתי לחלק של Wheezy במקום של Squeeze והוא גם היה פשוט יותר:
aptitude install linux-headers-$(uname -r|sed 's,[^-]*-[^-]*-,,') broadcom-sta-dkms
modprobe wl
sudo iwlist scanning

תופעות לוואי:

אני חייב לעשות את הסריקה של הרשתות בעזרת רוט או סודו ואז גם המכוון של גנום מתעדכן, יוזר רגיל לא מוצא כלום
אם אני נכנס לרשת מוצפנת, הוא קודם שואל את הססמה שלי ורק אח"כ מבקש את הססמה לרשת.

Bumblebee

http://wiki.debian.org/Bumblebee
נראה שקיים מאגר מיוחד לדביאן:
http://suwako.nomanga.net/

תופעות לוואי:

בשימוש בדרייבר הקנייני של NVIDIA, אני חייב להשתמש ברוט או סוד ולהרצת אפליקציות, ביוזר רגיל האפליקצה קורסת.
הבעיה הזאת אינה קיימת עם Nouveau שחגג לא מזמן גרסה 1.

בעיות נוספות בדביאן:

עגינה ע"י היוזר.
בנאוטילוס לא מופיעות המחיצות כדי שהוא יוכל לעגן אותם. לא ניסיתי עדיין לחבר USB לראות עם הוא מעגן אוטומטית אותו.

לסיכום

דביאן עובד מספיק טוב עכשיו והוא גם יציב למרות שהוא אנסטבייל (לעומת בגים מאוד מעצבנים בגרסה החדשה של אובונטו)


אליפות השחמט האחרונה תרמה רבות לקידום השחמט, בעיקר בזכות הנציג הישראלי בוריס גלפנד. סקירות בתקשורת, ואהדה חדשה למשחק הוותיק. שיחקתי ממש טיפה פעם שחמט, קצת בצבא עם תוכנה מגניבה בשם chessmaster אולם מאז לא נגעתי בו. אחת הסיבות לכך היא כי תוכנת השח שבאה בגנום קשה מידי גם ברמת המתחיל. לאחרונה עשיתי חיפוש באינטרנט ומצאתי תוכנה חופשית מגניבה ביותר לשחק שחמט, pychess.

בין יתרונותיה ניתן למצוא שמונה רמות משחק, שהרמות 1-2 יעשו הכל על מנת שלפחות לא תפסיד וייצא תיקו או ניצחון. ספר פתיחה שממליץ על צעדים ראשונים, והכי הכי מגניב וחשוב, עצות למהלכים על גבי הלוח עצמו גם שלך וגם של היריב. ככה אפשר לשחק ברמה גבוהה יותר וגם לנצח וללמוד כל מיני דברים (במשחק שבו עשיתי בדיוק מה שהוא הציע ניצחתי את רמה 7 אבל לא את רמה 8). כמובן שזה ניתן לביטול שרוצים להתמודד בצורה אמיתית מידי פעם.

עכשיו אפשר להינות משחמט גם שלא רוצים לחשוב במיוחד וגם שכן, ונשאר להביס באמת את שלב 4.

משחק מהנה.


נהוג לחשוב על דביאן כהפצה שמרנית, שבודקת היטב את החבילות לפני שהן מעזות להיכנס לגרסה היציבה, וכמובן יש בה פחות באגים, כי המפתחים לוקחים את הזמן עד שתהייה מושלמת בלי קריסות או מערכת נתקעת.

לאחרונה התקנתי דביאן על המחשב שלי, לצד אובונטו, גרסה 6 היציבה והמיושנת שיצאה לא מזמן אך מהר מאוד התבדיתי. אומנם לא התקנתי בדרך המקובלת אלא בעזרת debootstrap אך זה אכן מייצג את ההפצה.

התחלתי להתקין את lxde שיהיה לי ממשק התחלתי בסיסי, יחד איתו הוא התקין את GDM2 הנוסטלגי, שמכיל הרבה ערכות נושא מגוונות ויפות שנעלמו בגרסאות שאחריו.

לאחר מכן התקנתי את הגנום, 2 בעיצוב מכוער, והפלא ופלא, מתחילות בעיות תלויות. בלי אף מאגר לא רשמי, גנום 2 דרש את gdm3 שמצידו התנגש עם GDM הטוב ודרש להסירו. הסכמתי לויתור וגנום הותקן בהצלחה, אבל רציתי את המראה היפה לעומת המראה הנורא של הגנום והתקנתי אותו מחדש תוך כדי הסרה של החדש, ואז הוא הסיר את החבילות הוירטואליות GNOME ועוד כמה, וסימן "ניתן להסרה" את רוב החבילות של הגנום… מה שבחוסר זהירות בשימוש עם אפטיטיוד לגרום להסרתם. הם היו צריכים לא להכניס מראש את GDM 2 או לחילופין, לדאוג שהיא תוכל לשבת לצד GDM3. כמו כן המחשב מסיבה כלשהיא הספיק להיות מוקפא, מה שלא קרה לי אף פעם באובונטו (בשימוש רגיל).

אני מניח שדביאן לא באמת יציבה בעיקר בשל מאפייניה, מפותחת ע"י מתנדבים בלבד עם בירוקרטיה כבדה מאוד שלא תבייש אף גוף ממשלתי. כמו כן הגרסאות ה"יציבות" ביום שחרורן מכילות תוכנות ישנות מאוד ביחס לסטנדרט החבילות היציבות העדכניות אצל הפצות אחרות, מה שגורם לכך שיש פחות אנשים שמשתמשים בה ורובם משתמשים בגרסאות פיתוח או שפרש להפצות אחרות. ולכן פחות באגים נפתחים ישירות עליה. בניגוד לאובונטו שאומנם בחודשיים הראשונים לשחרו יש אומנם קצת בעיות אבל אחרי זה עם התנפלות דיווחי הבאגים של כלל העולם, היא נהפכת ליציבה בהרבה (תוך הכחשה לבעיות ובאגים ארוכי תווח שהיו לי פעם באובונטו). גם הקשר שלהם עם המשתמשים ממש לא חברותי, אין מערכת באגים נורמלית, כמו באגזילה וכדומה, ועוד סוגי אתרי ווב 2 למינהם.

אני מניח שהיא הייתה הרבה יותר יציבה וטובה אם הם היו דואגים לחבילות קצת יותר עדכניות במועד השחרור, ולא לתת להם להתבשל כמה שנים עד שהם מגיעים להיות גרסה יציבה. להתפשר קצת ולהציע דיסק 1 במקום 8, ולהתקרב הרבה למשתמשים, עברו הימים של רשימות התפוצה.

אלו הם לכל היותר הסיבות להצלחה המסחררת של אובונטו, בסיס יציב, וקשר טוב עם המשתמשים, חבל רק שזו חברה מסחרית ולא הקהילה שיצרה דביאן שיכולה להתחבר למשתמשים.

ישנם כמובן הפצות קהילתיות כמו ארץ' שגם בקשר טוב עם המשתמשים, אך רובם קטנות ולא יכולות לספק משהו יציב כמו דביאן


פברואר 14th, 2012טובים השניים מהאחד

חברות מסחריות מחנכות אותנו למותגים, לכך שהם עושים הכי טוב, ואף אחד אחר לא. לכך שאנחנו לא צריכים לדאוג, כי הם עושים הכי טוב, להעריץ אותם, כמו סטיב ג'ובס ולא ייתכן שיהיה אף אחד טוב מהם, שמתחרים הם בהכרח חקיינים, וחיקוי הוא בהכרח רע. לכבול את המשתמשים אליהם, ולא להטריד אותם בזוטות כמו באילו דרכים לקחת מהם את זכויותיהם (הסכמים מעורפלים, WAZE) ולנצל את העובדה שאנשים פרטיים לא בהכרח בהכרח בוחרים משיקולים לוגיים עלות-תועלת.

חברות עסקיות לעומת זאת, למרות שגם לא בהכרח פועלים רק לפי שיקולי עלות-תועלת, כי בסה"כ גם הם בני אדם, יודעים להתגבר על מעטפת השיווק של החברות , בסה"כ הם בצד שלהם והם לא יכולים להתנהל כמו אנשים פרטיים, התפתחה בהרחבה תופעה המוכרת בשם "קוד פתוח". במקום להיות כבולים לחברות מסוימות, לרישיונות קושרים, וגחמות של חברה ספציפית כמו עליה בדמי הרישוי, סגירת מוצר וכדומה, התחילו לאסוף עוד חברות עם תחומי עניין דומים ואף גם מתחרות, והתחילו לפתח ביחד תחליף חופשי וחינמי שכל אחד יכול בלי לבקש רשות ,להעתיק, להפיץ, לשנות, לשפר, ואפילו למכור אבל בלי למנוע אפשרויות ההם.

למשתמש הרגיל, זה אולי יראה כמו חיקוי תוכנה גרוע, אבל ככל שעובר הזמן ועוד חברות מצטרפות, המוצר מבשיל ובסופו של דבר עולה על מקבילו, כי טובים השניים מהאחד, וזה לא סתם פתגם, כי יש גבול עד כמה תאגיד ענק יכול להחזיק מהנדסים, וגם אם כן יש לו ניהול מרכזי, וכאשר מוצר שמפותח ע"י כל כך הרבה חברות ואנשים שהם גם הלקוחות שלו, הוא יקבל משוב ופיתוח בזמן אמת, והוא יענה על יותר צרכים של אנשים, כי במקומות שצריכים צרכים ספציפיים, רק כאן ניתן לקבל, בעוד שבמוצר קנייני, אפשר להיות רק תלויים בגחמות המפתחת המקורית. ובסביבה העסקית הקוד הפתוח פורח להפליא.

כאמור למשתמש הפשוט מחונך היטב לחשיבה אחרת, ובהקצנה לתרבות הI שחינכה אפל. וגם המשתמש הרגיל הוא פחות על הכוונת, ועל כן, הפירטיות אצלו חוגגת, ואם הוא היה צריך לשלם על כל מה שהוא משתמש, סביר להניח שגם אצלו שולחן העבודה החופשי היה פורח. במקום זאת הוא לומד שאם מוצר אחד הוא טוב בהרבה מהמוצר שקדם לא, לא צריך להיות אכפת משום דבר אחר(ויסטה לעומת וינדוס 7), וזכויות שונות שהוא מאבד לא מעניינות אותו, כי הרי הוא לא "פראנויד". וכמובן והכי חשוב כי לא אכפת לו! כי הוא מחונך לזה! בגלל זה המחאה החברתית לא הצליחה כי הרי גם המדינה לא באמת בעניין שהאזרח יהיה אכפת ומחונך, להפך, שיהיה צייתן ולא יעשה מהומות, וכמובן להתהדר בשוויון הזדמנויות למראית עין.

מחאה חברתית זה קודם זה כל לדעת שחשוב להיות אכפתי. לדעת לעבוד ביחד, ולא רק לחשוב על עצמינו.
אותה אכפתיות היא קריטית לדמוקרטיה, כי באותם שיטות הצדדים הלא דמוקרטים צוברים קולות, ראו ערך ש"ס. או למדינת משטרה.

והכי חשוב, אפל אולי עשו מוצרים מדהימים, אבל הם חברה אחת!, תראו לכם מה היה הכוח של ההמונים במקרה הזה. כאשר ללקוחות אכפת ובניהם יהיו מספיק בעלי רעיונות כמו סטיב ג'ובס ויותר טובים, כי הרי לא לכל אחד שיש רעיון טוב ואף הכי טוב, יכול לממש אותו במסגרת הנוכחית.

על כן, למי שחשוב הדמוקרטיה, איכות וטיב מוצריו, מוזמן לבחור, גם בשולחן עבודה פתוח!

לסקפטים מבניכם, בפוסט הבא אראה את אחד המוצרים בקוד פתוח העומדים בחזית ומשאירים או עומדים להשאיר אבק למתחריהם.

הבהרה:
אנדוראיד הוא אומנם קוד פתוח, אבל דוגמה ממש רעה, הוא לא נהנה מהאקולוגיה של קוד פתוח, ומכך שחברות מפתחות ביחד, אלא גוגל משחררת אותו רק שהיא סיימה לפתח בעצמה, ולכן גם קשה לפתח סביבה בריאה ממנו, ולכן הוא לא שונה הרבה ממוצרים קניניים אחרים.



© 2007 הבלוג של נדב ויניק משתמש בתבנית iKon שתרגם A.M.F הסרת שיער טבעות אירוסין