אובונטו 7.0 משתחררת עוד שלושה ימים, ביום חמישי ה18/10 ולרגל מאורע זה, נקיים מסיבה לכבודה.

ניפגש בשעה 18:30 פארק גני יהושוע, באיזור שמול הכניסה ללונה פארק.

בתוכנית:

טריוויה – שתעשה על ידי

פילקים – מיטל (נכון לעכשיו יש רק שני שירים, אתם מוזמנים לכתוב שירים נוספים ולהביא אתכם)

עוגה – מיטל

אתם – מוזמנים להביא מצב רוח כיבוד, ושתייה
אתם מוזמנים להתנדב לעשות דברים נוספים.

כולם מוזמנים

במידה ומישהו מסתבך להגיע, מספר הפלאפון שלי הוא: 052 – 4857727

בהצלחה


את טוקיו הוטל לא הכרתי עד יום שישי שעבר. חבר שלי השיג כרטיסים אליהם, והזמין אותי לבוא.

מכיוון ולצערי הרב, עדיין אין רכבת בשבת, הגעתי לדוד שלי ביום שישי בצורה ממש לא מאורגנת, כך שלא הבאתי מכנסיים קצרים או בגד ים (התכנון של שבת בבוקר), למרות שלכל היותר התיק היה מאורגן, כי ברביעי וחמישי הייתי בטיול בצפון, עדיין רובו צומצם ונשלח לכביסה.

הגענו מוקדם בשעה חמש, כי ככה אמרו לנו, וכבר היו שם המוני אנשים, רבן בנות. משיחות קלות איתם, מסתבר שחלקן הגיעו בשבע בבוקר, וחלקם הלכו יותר רחוק והגיעו יום קודם מהצהריים. המעריצות המתלהבות, הכינו שלטים, לבשו חולצות שלהם וכתבו הודעות על הידיים, הן גם החכימו מעט והחליטו שהן עדיין לא מוכנות לילד, גם אם זה כוכב על כמו ביל, והסתכמו בכך שהוא רק ידפוק אותם, כתבו

bill fuck me please בגרמנית ובאנגלית, אולם היה מיעוט שעדיין קיווה לילד ממש.

עמדנו בערך חצי שעה בתור עד שהחליטו לתלות על הקופות שלטים שאומרים מי הולך לאן, ואז כל התורות השתנו, ובסופו של דבר עמדו בטור שלא שלנו. כל פעם שאיזה מישהו זז קרוב לעולם, כל הבנות קפצו ממקומותיהם, והתחילו לצווח למקרה שמדובר בלהקה האגדית.

אחרי שהשגנו את הכרטיסים עמדנו בתור, היה צפוף, אבל בד"כ סביר.

ואז, אחרי זמן רב, נפתחו השערים…

כולם נדחפו לכמה השערים (והשומרים) המסכנים, שאפילו לא יכלו לעשות בדיקות ביטחוניות כלשהם אם היו צריכים.

ואז כולם הגיעו לשערי האולם עצמו, שעדיין לא היו פתוחים, הלחץ כאן היה מאוד גבוה, רק מההמתנה לפתיחת השער נמחצו, והתעלפו כמה בנות, כשנפתחו סוף סוף השערים, איכשהו אני נפלתי, ויחד איתי עוד מספר בנות, והתעקמה לי קצת הרגל (או שפשוט הרבה היו עליה והיא הכאיבה ורק חשבתי שהיא התעקמה), בנוסף הייתי עם ג'ינס שגדול ממני בכמה מידות ובלי חגורה(אז גם הייתי צריך איכשהו לקום וגם איכשהו לסדר את המכנסיים (והתחתונים שירדו) כדי שלא יראו את התחת ה___ שלי) (נפלתי על הגב),וגם הרגליים שלי נמשכו וכמעט נעל אחת השתחררה לגמרי.
וגם לא היו צריכים כרטיסים, השומרים המסכנים לא יכלו לעמוד בלחץ של המעריצות, שפרצו לתוך האולם, מסכנים כל אלה שלא השיגו כרטיס ולא ידעו שאפשר להיכנס בלי…

עם כל הנפילה, בכל זאת ריצה אחרי זה בתוך האולם הובילה אותי לשורות הראשונות…, ומכאן זה מבצע שלם לשרוד…

אם בזמנו דיברתי על איחור של סלב, אז כאן זה איחור מדהים! עמדנו שם שעה שלמה שכולן דוחפות ומנסות להגיע קדימה משעה 7 עד 8, ובכל הזמן הזה לא מעט בנות התעלפו והורמו החוצה בקדמת הבמה. (אני מדגיש את המעריצות , כן הן הרוב והן הדוחפות, שהייתי באזור בנים כמעת ולא היו דחיפות, כמובן אזור זה לא נשמר זמן רב, כי להיות במקום אחד ולשמור עליו הוא משימה כמעת בלתי אפשרית).

כל פעם שהיה איזה תחושה שהם עולים, כל הבנות התחילו לצווח כל כך שהאוזניים שלי כאבו עוד ליום למחרת בבוקר. בזמן ההמתנה דיברתי עם כמה בנות, מעריצה בת 16 אחת הראית לי את הפלאפון שלה, יש בתוכו כמה מאות תמונות וקטעי וידאו שלהם, וכמובן שהטפט של הפלאפון הוא תמונה שלהם, ואפילו הייתה מעריצה שם בת 24 שהכינה שלטים…

ההופעה עצמה, עם התעלמות גדולה מפרויקט ההישרדות, הייתה מצוינת, אומנם הם שרו רק כשני שירים באנגלית, וכל השאר לא הבנתי כלום, אבל יש לביל קול טוב, המנגינה טובה, ויש לו תספורת מגניבה.

לקראת סוף המופע, שאני כבר דיי מותש, מעריצה בת 16 חשבה משום מה שיש לי מבטא ואני דובר אנגלית, ושאני אבא לאחד הילדים/ות כאן, ובהמשך שאלה אם אני יכול להרים אותה… מסקנות: אני יכול להרים חמישים קילו (לפחות מה שהיא טענה), והרמה מהצוואר יותר קלה מלהחזיק את הרגליים עם השענות על הגב…

בסוף המופע, ביל זרק את המגבת שלו באזור שלי, ואז כל הבנות התחילו להילחם, מי תיקח את המגבת שלו.

כשהכל הסתיים הרבה בנות רצו אל מאחורי העולם לנסות לתפוס אותו יוצא, החלטתי לוותר על החלק הזה וחזרתי משם.

נ.ב.

ביל טוען שהוא לא הומו:

[gv data="Z4W_N4hjc-g"][/gv]


ספטמבר 27th, 2007טאם טאם טאם

בזמנו, בעיר הריקודים בגני התערוכה, היה דוכן של טם טם, שהוא מרכז של תיפוף וריקוד אפריקני. הם עשו שם הגרלה שלארבעה שיעורי תיפוף אצלם, ומכאן התחיל החלק המוזר:

לא רציתי באמת לזכות, זה לא נשמע כל כך מעניין, וכפי שאתם יודעים גם אין לי הרבה זמן פנוי, והרבה דברים שאני רוצה לעשות, אולם הסיבה העיקרית היא שגם זה נראה כמו לילדים קטנים.

השיקול המוזר שלי, ואני לא מאמין שבאמת חשבתי עליו, הוא "הסיכויים", מחשבה דיי מוזרה שעלתה לי לראש, שאם יש לי סיכוי לזכות במשהו פעם בהמון ניסיונות, אז כדאי להירשם להגרלות כדי לבזבז את ניסיונות השווא, כן מחשבה מאוד מוזרה…

ובסוף זכיתי, מפרי באמת עשה את שלו הפעם…

האמת המחשבה המוזרה מתקשרת לתאוריה אחרת, שכמובן אינה הושפעה ממנה כי הוצגה לי רק לא מזמן ביום כיפור, בספר "שומרים! שומרים!" של טרי פראצ'ט, תאוריית הסיכוי אחד למיליון. היא טוענת שאם יש לך סיכוי של אחד למיליון, ורק אם זה אחד למיליון, סיכוי אחר לא עוזר כאן, אז אתה תזכה.

אז זה עדיין לא נשמע מעניין, ואפילו שקלתי לשאול אם אפשר להעביר את הזכייה למישהו אחר, אולם לבסוף השארתי את זה ככה ולא עשיתי עם זה כלום.

לפני שבוע הם התקשרו להזכיר לי שזכיתי והזמינו אותי לבוא אליהם, ביררתי קצת על זמנים ואם מחשבה שאולי מתישהו אלך.

ביום שלישי, הגעתי למצב קשה בעבודה שלא היה לי טרמפ באזור שעה שבע וכולם תכננו ללכת בשמונה, לכן החלטתי לנסוע בשלושה אוטובוסים הביתה, ולהגיע במקרה הטוב בשמונה…

הייתי קצת עייף ופספסתי את התחנה שבא הייתי צריך להחליף אוטובוס, שהתחנה הבאה של האוטובוס שלי הייתה דיי רחוקה, בצומת אולגה, התקשרתי לחבר שלי אם הוא רוצה לעשות משהו בתל אביב, אבל לא היה לא כח לצאת…

אז נשאר רק דבר אחד לעשות:

טם טם

הגעתי לתל אביב קצת באיחור, והייתי צריך לרוץ מהר ויחסית הרבה, עד רחוב ביאליק בתל אביב, אבל בסוף איחרתי רק ב5-10 דקות.

ומסתבר שלא היו שם ילדים, דווקא אני הייתי יחסית שם ה"ילד", וזה היה דיי כיף.

למרות שזה היה שיעור למתחילים, היו הרבה מקצבים, הוא גם סיפר סיפור שקשור לאותו תיפוף, וזה נחמד, (ומניח גם שורף קלוריות לאלו לשעושות כאן דייטה), המוסיקה יפה, במיוחד הליווי עם התופים הגדולים שנשמע ממש כמו מנגינה יפה(מערכת שמורכבת משלושה תופים, שאחד גדול באמצע ושתיים בצדדים).

אני כמובן הלך לשם, אם כי בשלב מסוים זה יתחיל לעלות לי כסף, ואז השאלה אם הוא באמת הדבר שארצה להינות ולהשקיע בו…

זה מאוד מומלץ:

"טם – טם" מרכז הקצב.

רחוב ביאליק 79 (פינת ז'בוטינסקי) רמת-גן.

טל': 03-7511951

052-8088898 info@tamtam.co.il


הצום עבר, סוף סוף, רעב לא היה ממש, צמא הייתה יותר, בעיקר בגלל שלא שתיתי מספיק, מכיוון שאמא שלי הכינה ארוחה גדולה מידי, שבסוף לא סיימתי בשביל להספיק לשתות, והעדפתי להגיב לתגובות בבלוג שלי כמה דקות לפני הצום במקום זאת.

הצום עבר ברובו בקריאת הספר "שומרים! שומרים!" של טרי פראצ'ט. הספר היה נחמד, אבל הרבה מעבר, לא היה ממש מרתק, אם כי היה קצת מעניין והיה קצת מתח. ההתחלה של הספר היתה מוזרה, אם שפה עברית מוזרה, שנתנה את התחושה למה אני לא קורא את הספר באנגלית? ואם בכלל הייתי מבין משהו אם הספר היה נקרא באנגלית? בהמשך הסיפור היה יותר קריא, ואולי כדאי שאחזור להתחלה בשביל להבין מה הלך שם.ניסיתי לקרוא באופן רצוף את כולו עד שאני מסיים, אבל הוא לא הצדיק זאת ובסוף הלכתי לישון ב10, והספיק לרוב יום כיפור (335 עמודים) עד שעה 16:30 בערך.
בהפסקות ואחרי, היו כמובן את הרהורי יום כיפור, ובעצם הרהורים של כל זמן שיש באמת זמן לחשוב, שלא מנוצל למטרות מסיחות כמו אנטרנט, טלוויזיה וכדומה. וכמו כן הם לא קשורים ממש לדת:

– ניצול זמן: מסקנה ראשונה – בעקבות קריאת הספר, שהראה כמה הספקתי לעשות ביום אחד אם רק הייתי מנצל אותו, וכמובן צריך לקרוא עוד ספרים כי זה תמיד טוב, ולהתחיל לעשות דברים, ההנאה מהספר היתה יותר טובה מהתבזבזות בפורמים…

ובין הדברים הנוספים ניתן למצוא:

– התחלתי לעשות עוד ביום חמישי תחליף XML לJSON, הרעיון שאפשר להפוך אובייקט לXML ולשחזר אותו מחדש (שלב ראשון בוצע) וזה יותר "סטנדרטי" לאנטרנט מאשר JSON שבסה"כ הופך אובייקטים לקוד גאווה סקריפט, וכמובן זה לא פוגע ביעילות.

אני הולך לתת רשימה שרעיונות נוספים שאני רוצה לעשות, אולי תזלזלו קצת שאדם עסוק מידי כמוני ייתן רשימה כזו גדולה, אבל זה הרי יהיה קוד פתוח, ואני בסה"כ אתחיל לתכנןן אותם עד שמתישהו בעתיד ייצא משהו עובד…

– אתר להשאלות ספרים בין אנשים: כל אחד רושם איזה ספרים יש לו ומי שרוצה יוכל להשאיל ממנו, הרעיון הופיע גם כאן.

– webWordWuiz ממשק וובי לתוכנת הWQ הנהדרת…

– מערכת ניהול כל שהיא למקור, כמו ניהול מתנדבים ועוד….

ואפשר להרחיב אם אני כבר מציע רעיונות:

– משטח עבודה – אתר שכל אחד יכול לעלות רעיונות לתוכנות ואתרים, ולתכנן אותם, ואם יהיה מישהוא, הוא או אחרים שירצה לממש אותם, יהיה לו התחלה נוחה.

אבל לאט לאט, קודם אני צריך למצוא שם לתחליף לJson, כי רוב הסיכויים שאני אסיים היום.

ולאתגר הקשה מיכל, לעשות את כל זה, וגם לצאת באותו ערב….
נ.ב.

כל הרעיונות האלה לא עלו ביום כיפור, אלא לפני וצריך להכניס אותם לסדר היום… (ו(אולי) למצוא עבודה טובה יותר)

תוספת:

גם התחלתי לעשות לא מזן צייר וובי, צריך גם להמשיך לעבוד עליו.


ספטמבר 21st, 2007היום לא ישנים!

כידוע, יום כיפור הוא יום שבת הקרוב, מחר, והיום גיליתי שגם אסור לכתוב ביום כיפור ועוד כל מיני הגבלות מיוחדות, לכן עקב כך, החלטתי לקיים עוד מנהג, להפוך את יום שישי ליום כפול (וכמובן רק את היום לפני יום כיפור).

לא המצאתי מנהג, ביום שישי צריך לעבוד כפול כדי לאכול בשבת, משהו שנאמר לבני ישראל במדבר, אז היום הזה אני גם הולך לעשות את מה שאני רוצה ביום שהוא יומיים.

לכן, היום לא ישנים!

ויש לזה הרבה היגיון, יום כיפור הוא משעה 5 עד 6 למחרת, כלומר 25 שעות, אם נחסיר ממנו את שעות השינה של היום + שעות השינה של יום כיפור עצמו אם היה רגיל, ונניח שזמן שינה ממוצע הוא 8 שעות.  לכן 25-8-8=9
באסה, נשאר עוד המון שעות…

אני כרגע מאוד עייף ואני ממש לא בטוח שאצליח…

אבל רעיון נחמד…


התחלתי ללכת לסלסה עם חבר שלי במועדון ביילטינו, עקב פוסט של ארתיום בנושא, טוב כמעט,  (זה אומנם משכנע, אבל  לא מספיק בשביל לקום מהכיסא), כי חבר שלי החליט שזו דרך טובה להתחיל עם בנות.

אנחנו הלכנו אתמול כבר הפעם הרביעית ואפילו הגענו בזמן ומשום מה תמיד יש יותר בנים מבנות, שאתמול במיוחד, היו איזה 7 בנים על ארבע בנות… (כן זה היה יום מבוזבז כי עקב חוסר תרגול מספיק,  נאלץ לעבור את השלב עוד פעם).

אז יותר בנים מעדיפים סלסה? או שפשוט הבנות מנוסות יותר, ונמצאות בשלבים הגבוהים…

מצד שני, לבנות לפחות יש סגנונות ריקוד שמנצלות יותר יכולות הריקוד שלהם, כלומר, לא מלמדים סלסה במגמת מחול….

בכל מקרה, זה כיף ואתם מוזמנים לבוא, בעיקר הבנות….

ולמי שלא השתכנע, הנה שיר נחמד בנושא

נ.ב.
נקודה נוספת, עקב מחסור בבחורות, מסתבר כמו כל דבר, יש הכל ביוטוב, כולל כל השיעורים, לכן מה שנשאר הוא למצוא מישהי שתרצה ללמוד סלסה ביחד מיוטוב.

עם מישהי רוצה, היא מוזמנת ליצור איתי קשר…

אני מקווה שלא הברחתי מספר בנות שחשבו ללכת ועכשיו שמעו שיש שם יותר מידי בנים…. (או שזה דווקא תמריץ בשבילם…)


אוגוסט 20th, 2007עשיתי המון…

קצת נעלמתי בזמן האחרון וזו מהסיבה הפשוטה שבשבוע האחרון עשיתי יותר מידי.

מה שמקשה על כתיבת הפוסטים על כל דבר אפשרי, לכן פתחתי קלנדר בגוגל שבו תיעדתי מה עשיתי עם כל מיני נקודות שעשיתי בכל אירוע.

כמעט בכל דבר כתבתי תיאור, לכן גם בדברים קצרים של חצי שעה, יכול להיות טקסט בפנים.

יש שם מקום להערות, אני מניח שלמי שיש חשבון בגוגל יכול לכתוב שם, לכן זה מן בלוג.

הוא כמובן לא תחליף לבלוג אמיתי אלא רשימה קצרה בנקודות של מה היה בכל אירוע.

אם יש שם דברים שאתם רוצים שאכתוב יותר (כל אחד שם אפשר לכתוב פוסט שלם), מוזמן להשאיר לי הודעה/תגובה

למי יש גוגל קלנדר יכול בקלות להוסיף אותי ע"י חיפוש של nadavvin night live

ומי שלא, קישורים לשם הם:

HTML

ICAL

RSS

קריאה נעימה

פוסטים מתישהו בדרך.


תל אביב לא מיועדת לצעירים מסתבר. אתמול חיפשתי אני וחבר שלי לאן לצאת בתל אביב והמליצו לנו על אברקסס , ומשם תכננו לינסוע לTLV.

מסתבר אחרי שהגענו לשם, עם הרבה סיבובים מיותרים, שהכניסה היא רק למי שמעל גיל 25. יש שם בכניסה מישהי שבודקת תעודות זהות וככה מחליטה, ומסתבר שגם לבנות לא עשו הנחות וגם אותם בדקו ולא הכניסו.

שאלנו אותם, איזה מועדון קרוב נוכל להיכנס והמליצו לנו על לימה לימה, ומסתבר שגם שם יש אותה הגבלת גיל, אז החלטנו לינסוע לTLV.

הגענו לשם, הפעם יותר בקלות,  אבל יחסית מוקדם ב11 וחצי, זה יחסית מוקדם כי הם פתחו רק ברבע לאחת, אז לבנתיי אכלנו מספר פיצות.

עשיתי טעות קטנה שלא הלכתי לישון אח"צ, חבר שלי הלך לישון, והוא היה הרבה יותר ערני, כך שבערך נמנמתי על הכסא, עד שחבורת בנות נחמדה העירה אותי והיה נחמד לדבר איתם.

היו קצת הרבה ערסים בכניסה לTLV, אז רצינו להמתין קצת כדי לראות טוב איזו עוד אנשים יגיעו, ובכל מקרה לא ראינו כמעת בנות שם, אבל זה היה מוקדם, אז הנחנו שרובם עדיין לא הגיעו.

טיילנו קצת שם, ולמרות שהאווירה נראתה נחמדה, היום פחות, עם כמות השפכים הענקית שנשפכה שם, וכוסה בהרבה קצף, וגם היה ריח…

כשהתחילו להכניס אנשים לשם, שמנו לב שאמרו שהם לא מכניסים בנות, מבירור קצר מסתבר שיש שם אירוע של FFF , כלומר אירוע של הומואים.

הבנות מהפיצה עדיין ישבו שם, ומסתבר שהם ידעו מכך ואף חשבו להזהיר אותנו אבל שכחו מיזה…

שאלנו את הסלקטורים בפאב שם, איפה יש מועדון שנוכל להיכנס, ואמרו לנו על גלינה אבל הם לא היו בטוחים שיכניסו אתנו, ומסתבר שגם שם היתה אותה הגבלת גיל.

לבסוף התישבנו באיזה פאב, ומסתבר שהיתה שם מישהו שחבר שלי הכיר מהצבא, אז סתם ישבנו ודיברנו.

הדרך חזרה היתה עם הרבה יותר סיבובים ומאוד ארוכה, היינו קצת עייפים, ולא עקבנו נכון, ולצערי הרב זה מאוד עייף אותו ולצערי היום הוא לא כל כך רוצה לצאת…

מי אמר שתל אביב שייכת לצעירים?


אין לי מושג מה קרה, אבל כבר איזה חודש אני לא צריך לישון הרבה, והרבה פעמים יוצא שאני יושן רק 3-4 שעות ואפילו פחות.

ביום שישי אחד נדמה לפני שבועיים שלושה קמתי בחמש וחצי בבוקר לבד ערני בלי שעון או שמישהו העיר אותי, ובנוסף לכך הלכתי לישון מאוחר ב2וחצי. כמובן שמידי פעם, אני כן ישן רגיל כ6 שעות.

עד לא מזמן ישנתי בד"כ בין 6-8 שעות, אני מניח שהשינוי קרה בגלל שהופיעו אצלי תחביבים חדשים, שמנסים לדחוף את הזמן הפנוי שלי, אבל זה אינו מסביר את העובדה שאני לא עייף. בנוסף כבר קרה לי הרבה פעמים שהייתי צריך "להכריח" את עצמי לישון בשעה מאוחרת כמו שלוש וחצי בבוקר, למרות שהרגשתי מאוד ערני…
דן יצאו לטובתנו ומידי יום חמישי החל משבוע שעבר, יהיו אוטובוסים למרכזי הבילוי כל הלילה…

הם אפילו הגדילו לעשות, ולשבועיים האוטובוסים יהיו בחינם, חמישי הקרוב הוא האחרון, ולכן כדאי לנצל את זה.

אבל זה יותר עוד בעיה שאני מאוד שונא: כמות הבחירה.


כששמעתי על danceparty, שלחתי הודעה לארתיום עליו, בתור אחד שאוהב ריקודים לטינים. הוא הזהיר אותי שזה אירוע חובבני, ושאירועים כמו קונגרסס הסלסה הרבה יותר טובים. השבתי לו בחזרה אם זה בגלל שדנס פרטי מיועד למתחילים, ובגלל זה הוא חובבני יותר, אבל ארתיום לא השיב, וכמובן זה לא מה שהיה באמת מונע ממני מלהגיע.
חבר שלי השיג את הכרטיסים, הנחנו, משום מה, כי גם לא היה כתוב בשום מקום אחר, כי הכרטיסים לכל שלושת הימים של האירוע. אתמול ביום שלישי, הוא החליט שהוא עייף ושקל שלא לבוא. כמובן שהפעלתי עליו סדרה ארוכה של שכנועים (בסה"כ הכררטיסים אצלו) ובנוסף זו סיבה לא הגיונית, הוא במלא יתעורר שם, ועייפות זה לא סיבה בשביל להפסיד דברים מהנים…

כמובן שהוא נזכר להגיד שהוא עייף כמעט ברגע האחרון, וב7 הוא עוד היה בבית, וההופעה של שירי מימון ב9. בסופו של דבר הצלחנו להגיע שם בדיוק ב9, ומשום מה שירי כצפוי עדיין לא הגיעה. בסופו של דבר היא הגיעה בסוף הערב כשסיימה להופיע ב23:30 נדמה לי, והיא שרה כ5 וחצי שירים (שיר אחד היא הפסיקה באמצע עקב תקלה טכנית ואז זשרה מחדש), המופע היה דיי טוב, אבל היא צועקת הרבה.

מבחינת כל השאר, היו 4 במות, ששתיים מהם לא היו הכי פעילות, מידי פעם לימדו איזה ריקוד, שכמובן, לא הצלחתי להסתדר אחרי כמה צעדים, וגם זה לא היה רציני כל כך.

בבמה המרכזית היו כל מיני הופעות של ריקודים, והיה דבר שדיי הדהים אותי שם, עד עכשיו הייתי בטוח שריקודי בטן מיועדים לבנות בלבד, בגלל שיש להם מבנה גוף מיוחד, אם ישבן שאותו ניתן להזיז לכל כיוון אפשרי, אבל מסתבר שהיה שם איזה אחד, שבה עם הבנות שהוא מלמד, ולמרות שגם הם רקדו בטן, הוא היה במרכז, ובאופן מדהים לא היה תנועה שהוא לא הצליח לבצע, זה היה מדהים לראות, אחרי ההופעה המנחה שם התלוננה על כך שעכשיו גברים טובים מנשים בכל, מבשלים יותר טוב, מאפרים יותר טוב, ועכשיו רוקדים ריקודי בטן יותר טוב…

מעבר למספר במות המצומצמות, רוב המתחם היה מלא מלא בדוכנים של אוכל, מספרת נשים, הרבה דוכנים של מרכזי לימודי ריקודים, הדוכן הכי מיוחד או מוזר שם היה של "דיאנטיקה", שזה שרך כלשהיא "מדעית" למקד את המחשבות (כמובן שזה לא תיאור מדויק), הם עשו לכולם מבחן מתח, שבו מחזיקים אז שתי כוסות מתכת ומידי פעם המחוג עולה ברגע שחושבים על כל מיני דברים, ולמרות שלא הייתם לחוצים או הרגשתם מתח, לפי דברם, בתת מודע, או איפה שלא יהיה יש איזו מתח.

אחרי שבזבזו לנו הרבה זמן בדוכן האחרון כבר היתה שעה מאוחרת 00:30 לא הצלחנו למצוא אוטובוסים והרכבת באוניברסיטה היתה סגורה, הלכנו את כל הדרך מכני יהושוע, עד לתל אביב מרכז במשך חצי שעה (אין לי בעיה עם ספורט, אבל למה בשעה כזו…), בנוסף לכך, המכונה ברכבת בלעה לי שמונה שקלים, כן הציגה את המחיר, אבל התעקשה לייבש אותי ולא לתת לי כלום…
בקיצור דיי נהנתי, היה מופע טוב של שירי מימון ועוד מספר דברים נחמדים, אבל זה לא מצדיק את המחיר ביחס להנאה. הכרטיסים מסתבר היו רק ליום אחד, בשבוע הזה וקודמו, דן  מציעים תחבורה ציבורית ביום חמישי בלילה, צריך כבר לתכנן מה לעשות….

ארתיום, פעם הבאה אקשיב לך….



© 2007 הבלוג של נדב ויניק משתמש בתבנית iKon שתרגם A.M.F הסרת שיער טבעות אירוסין