החברה הישראלית ידועה בתרבות הלא פריירית שלה. כל אחד מנסה לנצל כמה שיותר את חברו. במיוחד נהוגה שיטת המצליח בבתי העסק, הם מנסים מצליח מצליח, לא מצליח לא מצליח. כתוצאה מכך בד"כ לכל מקום יש שני לוחות מחירים, אחד רשמי, עם סכומים כמה שיותר גבוהים, והשני במידה והלקוח מתעקש.
בעיה גדולה יותר לכך היא מדיניות ההחזרות. החנויות ינסו כמה שיותר למנוע מהלקוח להחזיר את המוצר. במקרה הפשוט ביותר, הם יודיעו ללקוח שהוא לא יכול להחזיר את המוצר, בגרסה משופרת לכך קיימת השיטה, נגעת שילמת. דוגמה לכך היא המחשב הנייד שלצערי אני משתמש בו. הזמנתי אותו מהאינטרנט, ואז גיליתי לראשונה מה זה מסך מבריק, רציתי לבדוק אם בשימוש רגיל הברק לא מפריע, מה שהתברר שעדיין שכן, אולם שהתקשרתי להחזירו הם לא היו מוכנים לקבל איתו כי כביכול השתמשתי בו ושכחתי את הסוללה, הספק, וכו'.

המצב שונה אצל חנויות ורשתות שפתוחות לציבור לבקר, משום שהלקוח מגיע אליהם ישירות ועקב כך הן חשופות יותר. במצב זה, שיטות המניעה משתכללות יותר, במקרים שבהם הצרכן עובר את מכשול התירוצים למה הוא שחק את המכשיר, הוא יגלה שהוא לא יקבל החזר אלא זיכוי שיכריח את הצרכן להתחייב לקנות באותה חנות או רשת, במקום שיקנה בה מתוך בחירה, ובנוסף ברוב המקרים הזיכוי גם מוגבל בזמן. לא רק שלא קיבל תמורה עבור כספו, יש סיכוי סביר שהוא גם לא יקבל. שוד או לא?

לפני כשבוע קניתי תיק גב לנייד הכבד שלי (הייתי צריך לשמוע לארתיום…) בבאג. לא הייתה שם רק שני תיקים לבחירה, ולקחתי את אחד מהם, הוא נוח אבל לא הכי אורתופדי, אומנם הקל את כאבי הגב מהנייד אולם בכל זאת רציתי למצוא משהו טוב יותר, וגם כי לא הרגשתי בנוח אם זה שלקחתי מוצר בלי שממש הייתה לי בחירה. ניסיתי להחזיר את התיק, אולם במקום לקבל החזר למוצר שאותו הם ישימו למכירה בחנות, קיבלתי זיכוי. נדמה לי שזו הקניה הראשונה שלי בבאג, ועכשיו הם מכריחים אותי להיות הלקוח שלהם (לפחות עד 300 שקל). המוכר אמר שהוא לא יכול לעזור והפנה אותי לטלפון של שירות הלקוחות, ששם השתמשו יותר מידי בתירוץ המדיניות (מדיניות??? אנחנו בישראל לא?), לצערי דיברתי רק שתי דקות. לפני כשבועיים קניתי מזרון ופתחתי טיפה את הניילון, החנות כמובן לא הסכימה לקבל עקב אי הבנה שהם חשבו שהסרתי אותו לגמרי. ניסיון שלי לדבר לא עזר, נתתי למנהל הפיתוח בחברה לדבר, ואחרי 20 דקות של דיבורים הוא הצליח לשכנע אותם לפחות להסתכל על המזרון ולהחליט וגם אז הם היו עסוקים בתירוצים של מדיניות.

אני אומנם עוד צריך להשתפר ביכולת ההתמדה והאסרטיביות, ולבינתיים אני אליך עוד פעם לחנות ואנסה למצוא קונים נחמדים שישלמו לי בעבור הזיכוי. אולי רק מהרעש שאצור התעורר משהו ברשת הזאת.

כמו כן אתם מוזמנים לעשות זאת כמה שיותר, את בעלי העסקים צריך לחנך, לא את הצרכן.

אני חושב שבכלל נושא הזיכוי הוא חוצפה, וצריכים לאסור עליו בחוק.